שיתוף פעולה התפתח כנראה במהלך האבולוציה בתגובה לקשיים בסיסיים כגון השגת מזון, התגוננות מטורפים וגידול צאצאים. היות ואלו קשיים אוניברסלים, חיי שיתוף התפתחו אצל בעלי חיים שונים מאוד זה מזה, כגון לוויתנים, שימפנזים, זנבנים ובני אדם, החיים בסביבות אקולוגיות שונות זו מזו באופן קיצוני (ים, יער, מדבר ועיר). כאשר פרט חי במסגרת חברה, קל לו יותר להתמודד עם קשיים אלו מאשר בהיותו לבד. אולם יחד עם היתרונות, חיי שיתוף יוצרים בעיות חדשות שנובעות מן הצורך להתחלק במשאבים משותפים.

היות וחיי שיתוף גורמים לקשיים ומחלוקות, יש לנו עניין רב ללמוד את דרכי ההתמודדות ואת הפתרונות אשר פיתחו מינים שונים במהלך האבולוציה לבעיות הנובעות מן המתח בין מתחרים התלויים זה בזה לצורך קיומם.

כמו במינים רבים אחרים, גם חייהם של הזנבנים תלויים ביכולתם לשתף פעולה. האבולוציה פיתחה במשך מיליוני שנים מנגנונים המאזנים בין תחרות שעשויה לקדם את צרכיו של הפרט לבין שיתוף פעולה הבולם אותו, אך הכרחי לקיומה של חברה שבלעדיה הוא לא יכול לשרוד.

המאפיין הבולט ביותר אצל בעלי חיים קבוצתיים הוא קיומה של התנהגות זולתנית (אלטרואיסטית). אולם התנהגות זולתנית סותרת לכאורה את תיאוריית האבולוציה. על פי ההסבר הדרוויניסטי הפשוט, סיכויי הצלחת הרבייה של פרטים המשקיעים את כל משאביהם בהשרדותם ורבייתם, גבוהים משל פרטים המקדישים משאבים לטובת פרטים אחרים. התנהגות זולתנית, לפיכך, הייתה צפויה להיעלם במהלך האבולוציה. כיצד, אם כן, היא בכל זאת קיימת? האם הפירוש שאנו נותנים לעזרה הדדית שגוי, או שמא איננו מבינים את מנגנון הברירה הטבעית כראוי?

ההתעניינות שלי בהתנהגות הזנבנים מונעת לא רק בגלל סקרנות מדעית, אלא גם מתוך כמיהה להבין טוב יותר את המערכת החברתית בה אנו, בני האדם, נתונים. תוקפנות ואלימות, כמו גם גילויי שותפות, עזרה הדדית וזולתנות מרתקים אותי מתוך רצון להבין את "היסודות הביולוגים" שלהם, ולפענח את המנגנונים המפעילים ומבקרים אותם.

התנהגותם החברתית של הזנבנים מספקת לנו שפע של חידות, שפענוחם עשוי לשפוך אור גם על ההתנהגות האנושית. חיי שיתוף יוצרים בעיות דומות, וברצוני ללמוד את הפתרונות ואת המנגנונים אשר התפתחו במהלך מיליוני שנות ברירה טבעית. קרוב לודאי שחלק מהפתרונות אינו ראוי או בלתי ניתן ליישום בחברה האנושית. אבל, מבין כל המנגנונים, אולי אחד יתאים? אם כן, כולם ראויים למחקר, במיוחד כאשר הדרך כה מרתקת.

יתרה מזאת: בעלי חיים חברתיים (ובכללם, כמובן, האדם) מושפעים מיחסי גומלין מתמידים הקיימים בינם לבין פרטים אחרים שחיים בסביבתם. חיי חברה, לפיכך, מהווים את אחד הגורמים המעצבים את אישיותו של הפרט. מרכיבים פסיכולוגים רבים, כגון אינטליגנציה (מה זה?), כישורי למידה, פחדים, עכבות, תהליכי קבלת החלטות ועוד, ניתנים ללמידה אצל זנבנים ועשויים להסביר את השפעת החברה על הפרט שחי בקרבה.

התנהגות הפרט מונעת על ידי גורמים ביולוגים, פסיכולוגים וחברתיים, ונתונה למגבלות כימיות, פיזיקליות, אקולוגיות ואחרות. ההתנהגות הפרט מניעה תהליכים פסיכולוגים, חברתיים, כלכליים, אקולוגים, היסטוריים ואומנותיים, המשפיעים גם על עצמו וגם על שותפיו לחברה.

התנהגותם החברתית המורכבת של הזנבנים, ונכונותם לאפשר לנו להיות איתם בסביבתם הטבעית, מאפשרים לנו לחקור את יסודות החברתיות. כל תחומי הדעת (מדעי הטבע והסביבה, מדעי החיים, מדעים מדוייקים, מדעי החברה, מדעי הרוח והאומנויות) עשויים לתרום למחקר הזנבנים ולהיתרם ממנו.