שיטות עבודה רוני אוסטרייכר   שתי שיטות עבודה מהוות בסיס למחקר: הזנבנים הורגלו לנוכחות אדם ומאפשרים לחוקרים לשהות בקרבתם ככל שנחוץ, והזנבנים מטובעים בטבעות צבעוניות המאפשרות לזהות כל פרט באופן אישי. הרגלת הזנבנים נעשית בתהליך הדרגתי, בו הם מתוגמלים במזון כאשר הם מתקרבים לאדם. הזנבנים שהתרגלו התגברו על חששם מקרבת אדם, וחלקם יוזם עימנו מגע ומתקרב עד למגע יד. עד כה (שנת 2006) תהליך ההרגלה טרם נחקר, ושאלות רבות ממתינות לחוקר: כיצד משפיעה ההרגלה על התנהגותם? כיצד מודדים את מידת ההרגלה? האם יש גבול למידת ההרגלה? האם התהליך הפיך? מה ההשפעות האישיות של המרגיל על הזנבנים? האם ההרגלה מסיבה לזנבנים גם נזקים? אילו שינויים פסיכולוגים וחברתיים מתרחשים אצל הזנבן במהלך ההרגלה? ועוד..... טיבוע הזנבנים נעשה בגיל עשרה ימים, לפני פריחתם מהקן. כל זנבן מטובע בארבע טבעות צבעוניות, וצירוף שונה של צבעים מאפשר לנו לזהות כל פרט באופן אישי. לעיתים חודרים לשטחי המחקר ו/או לקבוצות המחקר זנבנים בלתי מטובעים. במקרים אלו אנו מרגילים אותם, ולאחר מכן לוכדים, מטבעים ומשחררים אותם. טיבוע הזנבנים נעשה באישור רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים, וכפוף לחוקי הטיבוע. ראו את הפרק זיהוי הזנבנים (המופיע בפרק הנחיות ועזרים) כדי ללמוד את פרטי השיטה. זיהוי הזנבנים בשדה נעשה עם או ללא עזרת משקפת, ואיננו זקוקים לטלסקופ. גם טיבוע הזנבנים לא נחקר עד כה, ואיננו יודעים מה השפעת הטבעות על התנהגות הזנבנים והישרדותם. תיעוד התנהגות הזנבנים נעשה על ידי צופה, ואנו צריכים להיות איתם לשם כך. ישנם חוקרים המתארים את תצפיותיהם בכתיבה חופשית במחברת או כרטיסיות תצפית (אנו נותנים כבוד רב למחברת ועט !), ואילו אחרים מעדיפים להשתמש במחשב כף יד. ישנם חוקרים המתעדים כל מה שראו, ואילו אחרים מתמקדים במרכיבי התנהגות מסוימים, ומגדירים מראש את המדדים אותם הם רוצים לתעד. בנוסף לשיטות אלו, אנו משתמשים באמצעים רבים המקובלים על חוקרי התנהגות: מצלמות וידאו כדי לצלם את התנהגות הזנבנים, רשמי קול כדי להקליט את קולותיהם, מכשירי GPS כדי לציין את מקומם במרחב, שעוני עצר כדי למדוד את חלוקת הזמן שלהם ושלנו, ועוד. לעיתים יש צורך לבצע ניסיונות כדי לבחון השערות. אנו נמנעים מניסיונות שמסיבים לזנבנים נזק ישיר, ולכן אין ביכולתנו לבצע מחקרים מסוימים בסוציולוגיה (למשל: הרחקת זנבן מקבוצתו), פסיכולוגיה (למשל: תגובות לעקה יזומה), פיזיולוגיה (למשל: שינויים ברמת ההורמונים בגוף) ונוירולוגיה (למשל: שינויים ברקמות המוח בעקבות למידה). יחד עם זאת, נותרו לנו תחומי מחקר רבים ביותר, ומספר השאלות הניתנות לבחינה באמצעים המקובלים עלינו הוא כנראה אין-סופי.