החיים במדבר - מעבדת שדה באקולוגיה לנוער ישראלי-פלשתינאי       רוני אוסטרייכר1, אהוד שני1, ענת גייגר2, פול עמית2  Thaer Abed Abudiab2 Rana Qaimary2,     1 - בית ספר שדה חצבה, ד.נ. ערבה, 86815 2 - PIES, P.O. Box 66839, Jerusalem (מזכירות פלשתינאית-ישראלית לשימור הסביבה)                                                          Dr. Roni Ostreiher       Hazeva Field Study Center       D. N. Arava, 86815       Israel         Phone: 972-7-6581950 (Lab.)       972-7-6581558 (Fax.)                                                                   972-7-6581708 (Home)         E-mail: ronio@bgu.ac.il מבוא   המזכירות הפלשתינאית-ישראלית לשימור הסביבה ובית-ספר שדה חצבה קיימו בקיץ 1998 בשמורת שיזף מעבדת שדה אקולוגית בת חמישה ימים לנוער ישראלי ופלשתינאי. הקבוצה מנתה שלושים משתתפים (חמישה עשר ישראלים וחמישה עשר פלשתינאים), בוגרי כיתות ט'-י'. מטרת מעבדת השדה הייתה לחשוף תלמידים ישראלים ופלשתינאים אלו לאלו, בסביבה מגרה, עתירת שאלות, במסגרת המעודדת שיתוף פעולה. שמורת שיזף נבחרה בגלל הבסיס המדעי והחינוכי הקיים במקום, היותה ממוקמת על גבול השלום עם ירדן, בשטח המוצע להקמת שמורת טבע בין-לאומית (יחד עם שמורת דנה בירדן), ונטול הקשרים פוליטיים בסכסוך הישראלי-פלשתינאי. המשתתפים נחשפו לבתי גידול מדבריים, בחרו נושאי מחקר, שאלו שאלות, גיבשו שיטות מחקר, אספו נתונים, סיכמו ועיבדו את נתוניהם והציגו את עבודותיהם בכרזות. כל הפעילות, הן המחקרית והן החברתית, נעשתה בצוותים מעורבים.   צוות המדריכים כלל חוקרים העובדים בשמורת שיזף ומדריכים חברתיים המנוסים בהנחיית פעילות משותפת לנוער ישראלי ופלשתינאי. המעבדה התנהלה באנגלית. העבודה המשותפת תועדה בסרט וידאו אשר הופק על ידי צלם טלוויזיה מקצועי וניתן להשאלה.      המזכירות הפלשתינאית-ישראלית לשימור הסביבה (PIES)   המזכירות הפלשתינאית-ישראלית לשימור הסביבה  PIES, Palestinian - Israeli ) (Environmental Secretariat הוקמה ביולי 1997 על ידי הקרן לשיתוף פעולה כלכלי (ECF), החברה להגנת הטבע והמועצה הפלשתינאית לבריאות(PCH), בעזרתה הנדיבה של ממשלת הולנד. PIES הינו גוף לא ממשלתי אשר מטרתו העיקרית לחבר בין גופים ישראלים ופלשתינאים לא ממשלתיים בשיתוף פעולה בנושאים סביבתיים. המזכירות מנוהלת על ידי שני מנהלים, ישראלי ופלשתינאי. נשיאי הכבוד של  PIES הם גב' לאה רבין וד"ר פתחי עראפת (נשיא הסהר האדום הפלשתינאי).     מחקרים אקולוגים בערבה   מחקר הזנבנים בשמורת שיזף התחיל בשנת 1971 על ידי פרופ' אמוץ זהבי. המחקר מתמקד בהתנהגותם החברתית של הזנבנים - ציפורי שיר קבוצתיות החיות בישראל. הזנבנים חיים בקבוצות בנות שלושה עד עשרים פרטים, וכל חברי הקבוצה, כולל פרטים אשר לא השתתפו ברביה, עוזרים בגידול הצאצאים. התנהגות זאת (עזרה בגידול צאצאים לא להם) סותרת  לכאורה את תיאורית האבולוציה, ומעוררת עניין רב אצל חוקרים בעולם כולו. בשטח המחקר חיים כיום כמאתיים ועשרים זנבנים, בארבעים וחמש קבוצות. מרבית הזנבנים מורגלים לנוכחות בני אדם ומאפשרים לחוקרים לצפות בהם מטווח קרוב. מרבית הזנבנים מטובעים בטבעות צבעוניות, באופן שניתן לזהות כל פרט באופן אישי. המחקר ארוך השנים מאפשר לדעת את תולדות חייו של כל פרט ושל כל קבוצה. תוצאות המחקרים פורסמו בעבודות מסטר ודוקטורט, במאמרים מקצועיים בעיתונות הבין-לאומית (לדוגמה: Zahavi 1988; 1990, Ostreiher 1995; 1997; 1999), במאמרים בשפה העברית (לדוגמה: זהבי 1974, 1977, אוסטרייכר1991, 1992, 1996, 1997, 1998) ובספר (זהבי וזהבי, 1996).       בנוסף למחקר הזנבנים מתקיימים בשמורת שיזף וסביבתה מחקרים אקולוגים נוספים, בהם  נחקרים בתי גידול, צמחים ובעלי חיים (לדוגמה: אהוד שני - התנהגות שיחור מזון של עכן גדול. שריג גפני ואילן ירום - האקולוגיה של מאגרי מים בערבה. גדעון וסרברג, אלון ורבורג, צביקה אברמסקי - האקולוגיה של הפסמון כחיית מאגר למחוללי חבורת יריחו. אבנר ענוה, מיכאל קם ואלן דיגן - הפסמון כאמצעי לפיתוח משאבי חינוך ותיירות. אורית קחון - יחסי הגומלין בין עצי שיטה לבין הרנוג השיטים, ועוד).   מהי מעבדת שדה?   מעבדת שדה הינה פעילות חקר רב תחומית המתמקדת בבית הגידול כמקור לאיסוף מידע ומשתמשת בשיטות מחקר מגוונות. למעבדת השדה יש מספר מטרות: פיתוח עצמאות לימודית (יצירת מסגרת המאפשרת לימוד אישי תוך ויתור על תפקידו המרכזי של המורה כספק מידע), יישום לימודי יסוד במדעים תוך כדי מחקר אקולוגי והתנהגותי, לימוד שיטות מחקר שונות, יצירת אווירת לימודים ושיתוף פעולה בין התלמידים, התמודדות עם בעיות מוסריות הנובעות משימוש בצמחים ובעלי-חיים כנשואי מחקר, חקר תהליכי למידה וקבלת משוב חיובי המאפשר לשכלל ולשפר את שיטות המחקר וההדרכה. למעבדת השדה יש פוטנציאל לימודי גבוה שכן היא מאפשרת למשתתפים להתמודד עם שאלות מרכזיות במחקר הבין-לאומי. בנוסף לכך אנו מתמודדים עם שאלות פילוסופיות העוסקות בגבולות המדע, בתרומתו לחברה ובהיבטים מוסריים של מחקר מדעי. מעבדות השדה מתקיימות בשמורת שיזף ומתבססות על התשתית המדעית אשר נבנתה במהלך עשרים וחמש שנות מחקר.   הבסיס הרעיוני   המערכת החברתית המורכבת של הזנבנים מספקת כר פעולה פורה לחוקרים מזה שנים רבות. האפשרות להתבונן מן הצד בעולם מורכב בו הזנבנים עומדים יום-יום במבחני הישרדות גורליים, ודפוסי התנהגות שונים עומדים במבחן האבולוציה, פתוחה לא רק לאנשים אשר בחרו במחקר בתור מקצוע, אלא בפני כל אדם המוכן להתמודד עם שאלות שטרם נפתרו במדעי החיים, החברה והרוח. מעבדות השדה אשר פותחו על בסיס מחקר ארוך שנים, ומיועדות לתלמידי מערכת החינוך, עשויות לשמש לא רק כאמצעי לימודי, אלא גם ככלי להנעת תהליכים חברתיים (ראו בהמשך).   הבסיס לכל עבודת המחקר נובע משני גורמים: נכונותם של הזנבנים לתפקד בנוכחות בני אדם ויכולתנו להכיר כל זנבן באופן אישי. בדרך זאת אנו יכולים לצפות בזנבנים מטווח של מטרים ספורים וללמוד בפרטי פרטים את יחסי הגומלין בינהם. לגורמים אלו יש השלכות ערכיות חשובות: במבט ראשון, כל הזנבנים דומים זה לזה. הדמיון רב עד כדי כך שאנו נאלצים לטבע כל זנבן בטבעות צבעוניות ולכנות אותם בשמות פרטיים כדי להבחין בינהם. והנה, תוך ימים אחדים אנו לומדים לדעת כי קיימים הבדלים גדולים בין הזנבנים. לכל פרט בקבוצה יש מעמד חברתי שונה, דפוסי התנהגות ייחודיים ודרכים משלו להשתלב במסגרת הקבוצה. תוך כדי התבוננות שיטתית בזנבנים אנו לומדים לדעת כי כל פרט שונה מפרטים אחרים. אם כך הדבר אצל זנבנים, הרי על אחת כמה וכמה אצל בני-אדם. אנו עצמנו חוטאים לעיתים בהתעלמות מן הפרט כמרכיב היסודי של כל חברה וחברה. לא מכבר מיליוני אנשים ראו את בני העם היהודי כ"יהודונים" ותו לא, ואף אנו רואים לעיתים, בשוגג או בזדון, חטיבות אנושיות גדולות כמקשה אחת, ולא כחברה המורכבת מבני-אדם בעלי צרכים, רצונות ותקוות אישיים.   כדי לראות את המורכבות הרבה הקיימת ביחסי הגומלין של הזנבנים עם סביבתם ובינם לבין עצמם, עלינו לצפות בהם מטווח קרוב. כדי להצליח בכך עלינו לנהוג בסבלנות, ולהתאים את קצב הפעילות שלנו אליהם. יתרה מזאת, כדי לא להפחיד אותם אנו צריכים להיות רגישים לצורכיהם, ולהצדיק את האמון שהם רוחשים לנו ומהווה תנאי יסוד לעבודתנו עימם. כדי להבין את התנאים האקולוגיים והחברתיים של הזנבנים, עלינו לתעד את התנהגותם. כדי לאסוף נתונים בצורה מדוייקת, עלינו לוודא שאיננו מחילים באופן בלתי מודע דעות קדומות הקיימות אצלנו על הזנבנים (למשל על מוסר, צדק, שוויון, אחריות חברתית ועוד). אם איסוף הנתונים מושפע על ידי דעות קדומות (למשל הנחה מוקדמת כי תפקיד השמירה מוטל על זכרים), אנו עלולים לשבש את הנתונים, להסיק מסקנות שגויות ולהגיע להסברים מוטעים. מסיבות אלו אנו צריכים לפתח סבלנות כדי לצפות בהם וסובלנות כדי לקבל את קצב חייהם ואת דפוסי התנהגותם. עלינו להימנע באופן מודע מלהכתיב להם את דפוסי ההתנהגות ואת קצב הפעילות המתאימים להם על פי תפיסת עולמנו. אמות התנהגות אלו נדרשות מכל אדם הבא לצפות בזנבנים. אצל רובנו הן מצויות במידות שונות ומתפתחות במהלך העבודה. היכולת לקבל כל יצור כפי שהוא מהווה בסיס לאמון וכבוד הדדיים ולקיום משותף בעולם בו מרחב הקיום הפרטי הולך ומצטמצם. אם כלפי זנבנים עלינו לנהוג ברגישות, סבלנות וסובלנות, על אחת כמה וכמה כלפי בני-אדם. מעבדת השדה עשויה לתרום לטיפוח סבלנות וסובלנות והכרה באדם כבעל אישיות, צרכים ושאיפות משלו בתוך חברה מתנכרת הנוטה לטשטש את אישיות הפרט. תכונות אלו נחוצות במיוחד בתקופה בה גדל הקיטוב בחברה בין יהודים לערבים, בין דתיים לחילוניים, בין עולים חדשים לותיקים ובין אנשי ימין לאנשי שמאל. תכונות אלו נחוצות במיוחד בתקופה בה הקטל בכבישים הופך לשגרת יומנו. מעבדת השדה מאפשרת לנו לפתח כבוד הדדי כבסיס ליחסי גומלין בין אדם לחברו, בין אדם לחברתו ובין אדם לסביבתו.   כאשר פרטים אחדים בוחרים או נאלצים לחיות בחברה, הניגודים הקיימים בין צרכיו של פרט לבין צורכיהם של שותפיו, במיוחד כאשר המשאבים מוגבלים, מעמידים בפני הפרט בעיות מסוימות. חלק מבעיות אלו דומות אצל כל היצורים החיים במסגרת חברתית, בין אם הם זנבנים, זאבים, שימפנזים או בני-אדם. מעניין להיווכח שאצל בעלי-חיים שונים התפתחו במהלך האבולוציה פתרונות דומים לבעיות דומות. מעניין עוד יותר ללמוד כיצד מושג האיזון בין שיתוף פעולה לתוקפנות בין השותפים. היכולת לצאת מתוך מסגרת המגבילה את יכולת התבוננותנו, ולצפות בבעלי-חיים המתמודדים עם בעיות הדומות באופן בסיסי לבעיות העומדות בפנינו, עשויה לשפר את יכולתנו להתגבר על בעיות הנובעות מיחסי גומלין בין-אישיים בחברה בה אנו חיים. יחד עם זאת, לכל אורך הסדנה נשאל האם מותר לבצע השלכות מחברת זנבנים לחברת בני-אדם ולהפך. שאלה זאת נובעת משאלה עתיקת יומין - האם מותר האדם מן הבהמה? מחקר הזנבנים פותח פתח להתמודדות מדעית עם שאלות פילוסופיות. במהלך המעבדה אנו נאלצים להתמודד גם עם בעיות מוסריות שונות. האם מותר לאדם להשתמש בבעלי חיים לצרכי מחקר? האם ישנם גבולות לשימוש זה? מי מוסמך לקבוע גבולות אלו? ועוד. במקביל, אנו מתמודדים עם שאלות מעשיות כגון מהו מדע, כיצד נמדדת תרומת המדע לחברה, האם מחקר מדעי צריך לעמוד בביקורת ציבורית, האם מחקר הזנבנים תורם לחברה ועוד.   בנוסף לכל הנאמר עד כה, הבסיס לעבודתנו עם נוער ישראלי ופלשתינאי נובע ממחקר ארוך שנים על חייהם החברתיים של הזנבנים: כל קבוצת זנבנים מורכבת מפרטים שחלק מהאינטרסים שלהם משותפים, חלק מהאינטרסים שלהם שונים וחלק מהאינטרסים שלהם מנוגדים. זנבנים שאינם סובלניים זה כלפי זה, אינם יכולים לבצע יחדיו משימות משותפות. קבוצה שחבריה אינם מצליחים לפתח בינהם יחסי שיתוף פעולה  - אינה מצליחה להתרבות. גם קבוצה שאינה מצליחה ליצור יחסי סטטוס-קוו עם שכנותיה אינה מצליחה בדרך כלל להתרבות. קבוצה שלא מתרבה לאורך זמן  - נכחדת. יחד עם זאת, יש להדגיש כי השוואה בין חברת בעלי חיים לחברת בני אדם מחייבת אמצעי זהירות רבים, וברמת הידע הנוכחית לא ניתן להסיק מסקנות. לסיכום, מעבדת השדה משתמשת במחקרים קיימים כבסיס לתוכניות לימודים, ומתמקדת לא רק בתהליך הלמידה, אלא גם בביסוס יחסי הגומלין בין חוקרים, מורים ותלמידים ושואפת להניע תהליכים חברתיים המטפחים סובלנות, סבלנות ושיתוף פעולה.         גיוס המשאבים   גיוס המשאבים לביצוע התוכנית בוצע על ידי מנהלי PIES. המעבדה מומנה על ידי תוכנית עם לעם (People to People) של ממשלת נורווגיה, המנוהלת על ידי הארגון הנורווגי FAFO וקרן קרב הישראלית. כל מרכיבי עלות התוכנית מומנו בדרך זאת, והמשתתפים זכו במלגה מלאה.   בחירת התלמידים   מכתב מקדים אשר תיאר את מעבדת השדה והציע לתלמידים מלגת השתתפות נשלח למספר בתי ספר ישראלים. מנהלי בתי הספר התבקשו להציע את התוכנית לתלמידיהם ולבחור בין המתעניינים. מרבית המשתתפים הישראלים היו תלמידים אשר השתתפו בעבר בפעילות של PIES או של בית-ספר שדה חצבה, והביעו התעניינות בשילוב בין לימודי סביבה והמפגש הבין-אישי ישראלי-פלשתינאי. הפנייה לתלמידים פלשתינאים נעשתה דרך מועדוני טבע המתנהלים ליד בתי הספר. שתי קבוצות של תלמידים הונחו לגבי טיב הפעילות לפני בואם לחצבה. התלמידים הישראלים הגיעו מכל רחבי הארץ (אילת, ערד, ירושלים, תל-אביב, מצפים בגליל). התלמידים הפלשתינאים הגיעו מבית-לחם, רמאללה ג'נין וסביבתם. מרבית המשתתפים לא הכירו אלו את אלו לפני הפעילות.     מסגרת העבודה   בכל יום יצאנו לשמורת שיזף לעבודת שדה שנמשכה כשלוש שעות בבוקר ושלוש שעות אחר הצהריים. עבודת השדה נעשתה בזוגות. כל הזוגות כללו נער פלשתינאי ונער ישראלי, או נערה פלשתינאית ונערה ישראלית. התלמידים עבדו בשמורה באופן עצמאי, והמדריכים עברו בין הזוגות לביקורים קצרים. במהלך עבודתם צפו התלמידים בבעלי חיים וצמחים שבחרו, אספו נתונים, ביצעו ניסיונות ותיעדו את עבודתם. שעות היום שבין התצפיות הוקדשו לסיכום ועיבוד הנתונים, דיונים, הרצאות, פעילות חברתית ומנוחה.   עבודת המחקר   מעבדת השדה נמשכה חמישה ימים. בפרק זמן קצר זה שאפנו לחשוף את המשתתפים ליכולתם האישית לבצע מחקר, ולשלבם בתהליך בו שיתוף פעולה ועבודת צוות מניבות תפוקה איכותית וכמותית רבה מאשר סכום התוצאות האישיות של המשתתפים.   בעיה מרכזית אשר עמדה בפנינו הייתה כיצד לאפשר למשתתפים לבחור בעצמם שאלות מחקר, אשר ניתן לענות עליהן, ולו באופן חלקי, תוך ימים אחדים. בחירה עצמאית מחייבת לא רק סקרנות בלתי מדוכאת, אלא גם מידע בסיסי הכולל הכרת השטח, הצומח ובעלי החיים. הדרכת נושאים אלו מחייבת זמן ומשאבים שלא עמדו לרשותנו. כדי לאפשר לתלמידים לבצע מחקר עצמאי בהקדם האפשרי, נקטנו במספר שיטות:   א.      הצגנו בפני המשתתפים, בסיורים ובהרצאות, את המידע המינימלי אשר אפשר להם,       לדעתנו, להתחיל במחקר.  ב.       שימוש בלתי פוסק בשאלות (חסרות תשובות) כדי להבהיר שתופעות שגרתיות רבות טרם נחקרו וכדי להדגים את דרכי עבודתנו כחוקרים.  ג.        עידוד הסטודנטים לבקר ולהטיל ספק בכל הסבר, אך יחד עם זאת להציע הסברים שונים ושיטות מחקר הגיוניות.  ד.       פיתוח דיונים רבים במהלכם הבהרנו את מעמדנו כלומדים (ולא כמלמדים). ה.      החלפת הספרייה ומאגרי מידע ממוחשבים על ידי מתן תשובות לשאלות שנשאלנו. יחד עם זאת הדגשנו את חוסר יכולתנו לענות על שאלות רבות.   במהלך היומיים הראשונים הצגנו בפני התלמידים שני בתי גידול: ערוץ נחל וחולות, והצענו נושאי מחקר שונים. החל מן היום השלישי התלמידים עבדו באופן עצמאי. כל זוג בחר שאלת מחקר, מתוך ניסיונם בשדה או מתוך המגוון שהצענו, גיבש שיטות עבודה ואסף מידע קיים בספריית בית-ספר שדה ושיחות עם המדריכים. חלק מן הזוגות שיתפו בינהם פעולה, עזרו בעבודת השדה והעבירו זה לזה מידע. להלן נושאי המחקר שנבחרו: עבודות מחקר על זנבנים: מי מבין חברי הקבוצה מוביל את הזנבנים במהלך חיפוש מזון? האם עול האכלת הגוזלים מתחלק בין הזנבנים הבוגרים באופן שווה? האם הצעירים זוכים לחלוקת מזון שווה? האם חברי קבוצת זנבנים מתחלקים בשמירה באופן שווה? עבודות מחקר על צמחים ובעלי חיים שונים: ברירת גודל זרע על ידי נמלת קציר כתלות ממרחקו מהקן. לחץ רעיה של פסמונים כתלות ממרחק השיחים מהמחילה. התנהגות הכשה של עכנים גדולים כלפי שני מיני טרף: קוצן מצוי ועכבר בית. יחסי שיטה - הרנוג: יחסי גודל בין טפיל לפונדקאי. פיזור משפכי צייד של זחלי ארינמל בשטח פתוח ותחת עצים. כל הזוגות עיבדו וסיכמו את ממצאיהם, והציגו את עבודתם ביום האחרון בתערוכת כרזות בפני חברים, מדריכים ומבקרים. כל כרזה הכילה תקציר, מבוא, שיטות מחקר, תוצאות, דיון ומקורות, כנהוג בהצגת עבודה מדעית. חלק מהעבודות לא ענו על השאלות המקוריות, אבל הציגו תוצאות ראשוניות, הסבירו את המגבלות של מחקר קצר והמליצו כיצד להמשיך. הפעילות החברתית   התנאים הבסיסיים של מעבדת השדה מהווים חממה לגיבוש חברתי. השהות במדבר, בסביבה מגרה ושונה מסביבתם הרגילה, ובחברה חדשה, יצרה בין המשתתפים אווירה שתרמה להיפתחות והתקרבות. עבודת המחקר התקיימה בזוגות, בהם האינטרקציות בין המשתתפים משמעותיות ביותר. יחסי החברות שנוצרו בין השותפים לצוות התקיימו גם מחוץ למסגרת העבודה המדעית, ובחלקם נמשכו גם בתום מעבדת השדה.   מידי יום התקיימו פעילויות חברתיות משותפות, כגון: משחקי הכרות, משחקי ספורט, בילוי בבריכה, קומזיץ ועוד. מטרת פעילויות אלו הייתה כפולה: להעמיק את ההיכרות בין המשתתפים, ולעשות הפוגה בפעילות הלימודית. פעילויות אלו הוסיפו נדבך חשוב למעבדת השדה ותרמו להצלחתה.   דיון   מעבדת השדה אינה מתעלמת מקיומו של הסכסוך הישראלי-פלשתינאי, אולם שואפת לפתח תחומי עניין משותפים מתוך אמונה כי הכרות אישית ושיתוף פעולה בין פלשתינאים לישראלים יתרמו להדברת הפחד, השנאה ופעולות האיבה, ויקלו על פתרון המחלוקת המדינית.  העבודה המשותפת לוותה בהתעניינות הדדית, גילויי עזרה והתנדבות לבצע מטלות שונות.  שיתוף הפעולה ויחסי הגומלין הטובים התפתחו על רקע אישי ונבעו כנראה מסיבות אחדות: 1.      כל המשתתפים, תלמידים ומדריכים כאחד, בחרו להשתתף במעבדת השדה מרצונם. כלומר מלכתחילה מדובר באנשים המעונינים בשיתוף פעולה בין פלשתינאים לישראלים (לפחות בתחומי חינוך ומדע). 2.      לצורך עבודת השדה (שהיוותה מרכיב חשוב של הפעילות) קבוצות ההשתייכות המקוריות התפצלו לבודדים, ואלו חוברו לזוגות מעורבים. 3.      הפעילות תוכננה בצורה שחייבה את המשתתפים לעבודה משותפת. 4.      ההכרות האישית תרמה למניעת עימותים שעלולים לפרוץ בין קבוצות. 5.      הנושא המרכזי, אקולוגיה של בתי גידול מדבריים, אינו מהווה חלק מהפולמוס הישראלי-פלשתינאי.   הצלחות וכישלונות בעבודה הצלחות: 1.      שיתוף פעולה פורה בין המשתתפים. 2.      התלמידים ביצעו מחקר אמיתי, כלומר שאלו שאלות שפתרונן אינו ידוע ולא חזרו על שאלות שנפתרו מכבר. על ידי כך יכולנו להדריך אותם בשיטות עבודה, אך לא ללמד אותם תכנים. שיתוף הפעולה בין המדריכים לתלמידים נבע מחוויית הלמידה המשותפת והעדר גישה פטרונית של בעלי ידע כלפי חסרי ידע. 3.      המשתתפים סיכמו כי למרות הקשיים (השכמה מוקדמת, עבודה מאומצת, מזג אוויר חם) לימודים בשיטה זאת מעניינים, מגרים לחשיבה, מעוררים אתגר ומהנים. 4.      המשתתפים הביעו רצון להמשיך ולהשתתף בפעילויות נוספות של PIES, והם עשויים להוות עתודה לפיתוחן של קבוצות נוער ישראלי-פלשתינאי אשר יפגשו בתדירות קבועה.   כישלונות: 1.      לא גיבשנו שיטה לבחירת משתתפים אשר תגדיל את מספר הפעילים בתוכניותינו. 2.      עומס לימודי רב בא על חשבון פעילות חברתית. 3.      נושאי מחקר מסוימים שנבחרו לא הניבו תוצאות, והיו תלמידים שנאלצו לשנות נושא או שיטות עבודה. 4.      לא פיתחנו כלים להערכת השפעת שיטות העבודה על התפתחות היחסים החברתיים בין  המשתתפים.   מסקנות כדי לשפר את תרומתה של מעבדת השדה יש ליישם מספר מסקנות: 1.   גיבוש שיטה לבחירת המשתתפים. 2.   שיפור ופיתוח עזרי למידה בעברית, ערבית ואנגלית (ספרים, מגדירי שדה, כרזות, סרטי וידאו, דפי עבודה).     3.   הפקת חוברת אשר תכין את המשתתפים לקראת בואם. 4.   הקדשת זמן נוסף לפעילות חברתית. 5.   פיתוח כלים להערכת השפעת שיטות העבודה על התפתחות היחסים החברתיים בין        המשתתפים. 6.   פיתוח כלים להערכת השפעת מעבדת השדה על דעות ודפוסי התנהגות (כגון סבלנות,       סובלנות ושיתוף פעולה).   תוכניות לעתיד בנוסף למסקנות שיישומם ישפר את מעבדת השדה, בדעתנו לפתח ולהרחיב את הפעילות בכמה תחומים: 1.      גיוס משאבים לקיום ופיתוח הפעילות באופן קבוע. 2.      מציאת מימון להקמת כיתת מחשבים שתעמוד לרשות התלמידים, תאפשר חיפוש מידע באמצעות אינטרנט, ותיתן כלי עבודה לסיכום ועיבוד הנתונים הנאספים בשדה. 3.      פיתוח קשרי עבודה קבועים עם בתי ספר ישראלים ופלשתינאים והפעלת התוכנית גם במסגרת שנת הלימודים. 4.      פיתוח קשרי עבודה עם חוקרים ואנשי חינוך המתעניינים בנושאים דומים בארץ ובחו"ל.   תודות אנו מודים לממשלת נורווגיה, אשר מימנה את מעבדת השדה במסגרת תוכנית עם לעם באמצעות קרן קרב. תודה לקרן קרב על הסיוע הרב. כמו כן אנו מודים למושב חצבה, ובמיוחד לדודו אלקיים, על הרשות להשתמש בבריכת השחייה בימי הקיץ החמים. מקורות בעברית: אוסטרייכר, ר. 1991. הסיפור שאינו נגמר - פרקים בהתנהגות חברתית של  זנבנים. טבע וארץ, 33: 12 - 17. אוסטרייכר, ר. 1992. מעבדת שדה - חייהם החברתיים של הזנבנים. עלון למורי הביולוגיה, 131: 18 - 25. אוסטרייכר, ר. 1996. חלוקת מזון בין גוזלי הזנבן הערבי. אקולוגיה וסביבה 3: 147 - 153.  אוסטרייכר, ר. 1997. מדוע מתחרים גוזלי הזנבן הערבי זה בזה? אקולוגיה וסביבה 4: 73 -  77. אוסטרייכר, ר. 1998. שותפות תחרותית בחיי הזנבן הערבי. טבע הדברים 36: 10 - 40. זהבי, א. 1974. אורח החיים החברתי של הזנבנים. טבע וארץ ט"ז: 112 - 114. זהבי, א. 1977. מעשים טובים - שכרם בצדם. טבע וארץ י"ט: 4 - 7. זהבי, אמוץ ואבישג. 1996. טווסים, אלטרואיזם ועקרון ההכבדה. הוצאת החברה להגנת הטבע. תל-אביב.             (במיוחד פרק 12  "הזנבנים: התחרות על היוקרה והאבולוציה של האלטרואיזם", עמ' 145 - 174).   באנגלית: Ostreiher, R. 1995. Influence of the observer on the frequency of the 'morning dance' in      the Arabian babbler. Ethology 100: 320-330. Ostreiher, R. 1997. Food division in the Arabian babbler nest: adult choice or nestling      competition? Behavioral Ecology 8: 233-238. Ostreiher, R. 1999. Nestling feeding space strategy. Auk 116: 169-186.  Zahavi, A. 1988. Mate guarding in the Arabian babbler, a group-living songbird. Proc.      19th Int. Orn. Congr., 20: 420-427. Zahavi, A. 1990. Arabian Babbler: the quest for social status in a cooperative breeder.      In: Cooperative breeding in birds. Stacey, P.B. and Koenig, W.D. (eds.), pp.       103-130. Cambridge University Press, London.