|
שועל רעב שהלך במדבר וחיפש מזון, ראה זנבן עומד בפתח מערה ועוסק בכתיבה נמרצת.
שאל השועל את הזנבן: "מה אתה כותב"?
ענה לו הזנבן: "אני כותב עבודת תיזה במסגרת לימודי דוקטורט".
שאל השועל: "מה נושא התיזה?"
השיב הזנבן: "זנבנים טורפים שועלים".
פרץ השועל בצחוק פרוע ואמר לזנבן: "זוהי תיזה שטותית".
ענה הזנבן לשועל: "בוא, היכנס עימי למערה ואוכיח לך את התיזה".
נכנסו השניים למערה ומייד החלו נשמעים קולות מאבק וריסוק עצמות.
לאחר כשתי דקות יצא הזנבן מהמערה, ניגב את שאריות הדם ממקורו והתיישב להמשיך בכתיבתו.
לאחר זמן קצר הופיע קרקל ופנה לזנבן: "זנבן, מה זה אתה כותב?"
ענה לו הזנבן: "אני כותב עבודת תיזה במסגרת לימודי דוקטורט".
שאל הקרקל: "מה נושא התיזה?"
השיב הזנבן: "זנבנים טורפים קרקלים".
הקרקל התגלגל מצחוק ואמר לזנבן: "התיזה שלך מגוחכת".
אמר הזנבן לקרקל: "בוא, היכנס עימי למערה ואוכיח לך את התיזה".
נכנסו השניים למערה ושוב החלו להישמע קולות מאבק וריסוק עצמות.
לאחר מספר דקות יצא הזנבן מהמערה כשהוא מנגב את שאריות הדם מעל מקורו והתיישב להמשיך בכתיבתו.
עד הערב הלכו חתול הבר והזאב בדרכם האחרונה של השועל והקרקל, והזנבן ניגב שוב ושוב את הדם מעל מקורו.
הנשר, שריחף לו ממעל כל אותן שעות, וסקרנותו גברה מרגע לרגע, נחת סמוך לזנבן ושאל בזהירות: "זנבן, מה הסיפור שלך?"
ענה לו הזנבן: "בוא, היכנס למערה ותראה".
נכנסו השניים למערה, ושם רבץ אריה ענק, עייף, שבע ומרוצה.
"זה המנחה שלי" אמר הזנבן, והוסיף: "לא חשוב מה התיזה, חשוב מי המנחה".
|